איך לדבר עם ילדים בתפוצות על יום השואה ויום הזיכרון?

כמה קשה להיות הורה ישראלי מחוץ לישראל ברצף העמוס רגשית של יום השואה, יום הזכרון ויום העצמאות. כשחייתם בארץ, מערכת החינוך, ערוצי הטלויזיה והאווירה הכללית העבירו הרבה מהמידע והמסרים לילדיכם, ואתם אולי נדרשתם לענות על כמה שאלות, לדאוג לחולצה לבנה ולקנות ספריי קצף.
מרגע שהתא המשפחתי שלכם עבר לסביבה לא ישראלית – פתאום, אם לא תספרו ולא תדגישו ולא תציינו- הילדים לא יכירו את הסיפורים והמשמעות. נוסיף עוד מורכבות. בארץ נרטיב נפוץ סביב ימים אלה הוא: הייתה שואה, לכן הבינו שצריכה להיות מדינה ליהודים, לכן חשוב להגן עליה גם במחיר של אובדן חיים, אך ההצדקה לכך היא עצמאותה של המדינה. ואילו ילדיכם- נוכחו לדעת שיהודים יכולים לחיות מחוץ לישראל ולא קורה להם כלום, הכירו מציאות בה לא כולם מתגייסים לצבא ופתאום דברים שהיו ברורים מאליהם עוברים מחשבה וארגון מחדש.
אנסה להתייחס כאן לכמה נקודות שתוכלנה להאיר לכם חלק מהדרך ולסייע לכם לבחור דרך מתאימה לשוחח עם ילדכם על ימים עמוסים אלה.
מאיזה גיל לספר את האמת?
אחת השאלות הנפוצות בימי זיכרון היא מאיזה גיל לספר לילדים על מוות בכלל ועד כמה להסביר על יום השואה והזיכרון בפרט כשחיים מחוץ לישראל. ההנחיה הכללית היא לספר לילד תמיד, וכבר מגיל צעיר את האמת ברמה שבה הוא יכול להבין. זה בסדר להכניס לשיחה מילים שבשלב הזה אין לו הרבה הבנה לגביהן, שהרי כך בהדרגה נבנית ההבנה סביבן. אבל למרות ההנחיה הזו הפחד שלכם כהורים הוא גדול. כמה קשה ומפחיד לחשוף את ילדך לעובדה שהוא מגיע ממדינה בה אוטובוסים מתפוצצים וחיילים נופלים, וכמה קשה לדבר על השמדת היהודים מחוץ לישראל, כשאתם חיים בישראל. ולענות להם על: גם אני אתגייס לצה"ל? אני חייב? כדאי לי?
התגובה שלכם תושפע מאד מגיל הילד, אבל באופן פרדוכסלי דווקא לילדים רכים קל יותר לקבל דברים כפי שהם ולשמוע בקווים כלליים על ההיסטוריה הקשה. כיוון שההבנה של הילדים בשלב זה אינה מלאה, וכיוון שהם לא מכירים את כל הסיפורים הקשים שאתם מכירים- עבורם המילים "חללים", "חיילים שנפלו" ואפילו "חיילים שמתו"- הן מילים פחות טעונות. ניתן לדוגמא להגיד לילדים ש"יום הזכרון זה יום שבו אנחנו זוכרים חיילים שמתו במלחמות וחשוב לנו לזכור אותם". זה יכול להספיק. בכל שנה, תתווסף הבנה נוספת וירקם סיפור ברור יותר.

תאום גרסאות בין ההורים
כיוון שבהיעדר מידע מבחוץ מה שילדיכם ישמעו מכם ישפיע באופן מהותי על תפיסתם את הימים הללו, חשוב שאתם כהורים תשבו לקראת אותם ימים ותשוחחו על האופן שבו כל אחד מכם רוצה להבנות את הסיפור. אמנם כתבתי "תיאום גרסאות" אך הכוונה היא שכל הורה ידע מה הילדים עשויים לשמוע מההורה השני, גם אם זו גישה סותרת.

ומה עם שאלות שגם למבוגרים עוד אין עליהן תשובה?
החל מגיל 8-9, לילדים יש יכולת טובה יותר להבין מורכבות וחשוב לפתח אצלם את היכולת הזו. לכן, במקומות בהם אתם מרגישים לא חד משמעיים, זה בסדר להגיד שגם אתם חושבים על הנושא אבל לא תמיד יש לכם מסקנה.

למה חשוב לספר על קרובי משפחה או מכרים שנספו בשואה במערכות ישראל?
אתחיל בסיפור אישי. היה לי דוד, הבעל של דודתי האהובה ואביו של בן דודי, שנהרג במלחמת יום כיפור לפני שנולדתי ולא זכיתי להכירו. אני זוכרת כילדה תמונות שלו אצל סבתא במטבח ואצל דודה שלי על הקיר. לא הבנתי בדיוק של מי התמונה ולמה היא שם אבל אני זוכרת את הפעם הראשונה ששאלתי את דודה שלי מי זה, תוך כדי שהיא הניקה את התינוק שזה עתה נולד לה מבעלה השני. היא רק אמרה לי: "זה חנן", והסתכלה חזק חזק לתוך התמונה. כמעט נבלעה בה. איכשהו הרגשתי שחשוב לדעת מי זה, וזכרתי לשאול את אמא שלי כשהגעתי הביתה. אני זוכרת את הרגע הזה שבו היא ספרה לי שדודה שלי הייתה נשואה לחנן שנהרג, ושהוא האבא של בן הדוד הגדול שלי. אני גם זוכרת את התחושה המוזרה שעלתה בי כשהבנתי שבמשך שנים כולם ידעו משהו כל כך ממש חשוב שאני לא ידעתי.
אני אנסה להסביר את הנקודה הזו: מרגע שילד חווה פעם אחת מצב שבו הוא מגלה פרט מידע שמטלטל את עולמו – הוא חי בתחושה שתמיד יכול להגיע נתון שיהפוך את כל מה שהוא יודע. כלומר, העובדה שילד מגלה בגיל מאוחר יחסית על בן משפחה שנפל – מערערת את תחושת הביטחון הכללית שלו במבוגרים שסביבו ובתמונת העולם שהוא מכיר. לכן חשוב לדבר ולהגיד את המילים גם בגיל שהילד עדיין לא מבין אותן, ולאפשר לשמעות להיבנות סביבן בהדרגה. כך גם ביחס לבני משפחה שחוו את מלחמת העולם השנייה על בשרם.

"אמא, זה יכול לקרות גם לי?"
אז מה באמת עושים כשהילד שואל אם זה יכול לקרות גם לו/לאח/בן דוד שמשרת בצבא או האם יכולה לקרות שואה נגד יהודים במדינה בה אתם חיים? ראשית, ברגע שמספרים על יום הזיכרון או על המכר שנפל – רצוי להגיד באותה נשימה שהמקרים קרו בזמנים של מלחמה ועכשיו אין מלחמה (בהנחה ואנחנו לא במבצע צוק איתן 2). ניתן  למצוא דרכים נוספות להפריד בין החיילים שנפלו לבין הילד ומכריו כמו לדוגמא: "אם תתגייס לצבא תוכל לבחור שלא להיות בתפקיד קרבי אם תרצה בכך". לילדים בוגרים יותר כדאי להגיד את האמת בצורה ישירה ואם יש בן דוד או אח שמשרת בשירות קרבי חשוב שזה יהיה על השולחן. מומלץ לעודד אותו לשלוח לאותו חייל קרבי מכתבים וחבילות עם הפתעות מה שיאפשר לו להרגיש שהקשר הוא מוחשי ושקרוב המשפחה פנוי לאכול חטיפים ולקרוא מכתבים כלומר הוא לא רק נלחם.

התמודדות עם חברים לא ישראלים בימים אלה
ילדים ישראלים בחו"ל מרגישים מראש זרות גדולה אשר מתעצמת בימים אלה. סביר שגם לכם מוזר כשבארץ צפירות וברחוב בו אתם גרים הכל שוקק ושמח. אם יש בסביבתכם קהילה ישראלית שעורכת טקסים מומלץ לקחת בהם חלק. ניתן גם לבדוק מראש אפשרות לשתף את בני הכתה של הילד ביום המיוחד ולספר על הקשר של יום השואה או הזכרון למשפחה שלכם. אם יום הזכרון נוכח מאד בביתכם ובעיקר אם אתם משפחה שכולה – כדאי לשקול לאפשר לילד להשאר אתכם בבית ביום הזכרון מפני שאם הוא יגיע באווירת זכרון ליום לימודים רגיל ושמח, הוא עלול לחוות בדידות עצומה.

במהלך ימים אלה ניתן לשאול שאלות ספציפיות במייל, ומבטיחה לענות לכולם (ללא תשלום כמובן) tipulkarov@gmail.com
חנן יהלום (דיאמנט)

לזכרו של חנן יהלום (דיאמנט), בן שרה וזאב, אח לזלמן ולאה, בעל ללינדה ואב לחן. נפל ב 12 לאוקטובר 1973 ונשאר בלב המשפחה כיהלום רחוק ואהוב.

גילי.