מכל עבר אנו שומעים על פגיעות ותקיפות מיניות מחרידות. בבתי הספר, ברחוב, בשיעורים פרטיים, בתנועות הנוער, פשוט בכל מקום.
כהורים אתם וודאי מרגישים שיש לכם אחריות גדולה למנוע מקרים כאלה בקרב ילדיכם. ואיך זה בדרך כלל נעשה? אתם כהורים לוקחים לשיחה את הבת שלכם כשהיא בת 3, ומסבירים לה שלאף אחד אסור לגעת בגוף שלה. בגיל 12, מסבירים למה לא כדאי ללכת לבד בחושך ובגיל 16 מזהירים מפני ידידים שרוצים להשמיע לה מוסיקה בחדרם. 

אבל… מי הם הפוגעים? להם אין הורים? הם לא היו גם כן בני 3?
כן כן אני יודעת. הילד שלכם מקסים, וערכי וחיובי ולעולם לא היה עושה דבר כזה.

האמנם?

להערכתי חלק גדול מהעובדה שהפגיעות הללו ממשיכות לקרות, קשור לכך שאף אחד לא מדבר עם ילדים ונערים על כך שכן, יש להם דחף, ולא, הם לא יכולים פשוט לפעול על פיו בהתאם לחשק שלהם ובלי לבדוק אם הצד השני מעוניין בכך. מה עוד מבלבל? בכל אמצעי התקשורת מי שמזיין הוא תותח, מי ששר היפ הופ עם 20 בחורות ערומות סביבו הוא כוכב, מי שנוגע לנערה  עם ג'ינס בישבן הוא נעלה.

במקביל, "כוכבים" כאיל גולן, נשיאי מדינה וסלבס שונים מואשמים, ואז לא מואשמים, ואז כן מואשמים… רגע אחד הם דמות לחיקוי, אחר כך לגינוי, ואז שוב לחיקוי.

אז איך הבן שלכם ילמד לישב את כל הסתירות הללו אם לא תסבירו לו?

עם יד על הלב: כמה מתוך הקוראים כאן, ההורים לבנים, לקחו את הבן אי פעם לשיחה על גבולות הגוף של הילדה והאשה? על הדחף המיני הגברי ועל איך ניתן לפרוק אותו מבלי לפגוע בגופה ובנפשה של נערה? על למה הפרסומת הזו לא נחמדה ולמה לא נקנה ג'ינס שמפרסמים באמצעות זה ששולחים ידיים לישבן של נערה בת 12?
כמה מכם ישבו לקיים את השיחה הזו?
די. אל תרגישו רע. אני יודעת שרובכם לא. אבל גם זה כי ככה הרגילו אותנו. הרגילו אותנו להזהיר את הבנות.
יש לי לא מעט חברות שכשנכנסים אליהן הביתה בתן בת ה 4 אומרת משהו כמו "רק לאמא מותר לגעת לי בגוף!"/ "המרחב שלי הוא פרטי"/"אסור לגעת לבובה מתחת לחולצה".
מעולם לא שמעתי ילד אומר באופן אוטומטי "לאף אחד אסור לגעת בגוף של ילדה בלי הרשות שלה וגם לא בגוף של ילד".
אז אנא מכם ומכן. יש לכם ילדים, אחיינים, אחים ושכנים.
הסבירו להם. עזרו להם להבין מה המשמעות של המעשים שלהם. לא פעם אני שומעת בקליניקה גברים מתייפחים (ואני לא מגזימה) כשנזכרים מה עשו לבנות כתתן בגיל התיכון מבלי להבין מה המשמעות של מעשיהם. הסבירו להם. למדו אותם אחרת.
עזרו לחברה שלנו לשים את המחסום במקום שבו הוא אמור להיות: בין הדחף המיני לבין הביצוע ולא בין מושא הדחף לבין תחושת הביטחון שלה להתנהל בחופש בעולם.

Image courtesy of photostock at FreeDigitalPhotos.net