תלישת שערות בקרב ילדים

תלישת שערות בקרב ילדים – (טריכוטולומניה)- מדריך להורים והיכרות עם מפלצת השערות

תלישת שערות בילדים (או בשמה המקצועי טריכוטולומניה), היא תופעה נפוצה המדאיגה הורים רבים.

בדומה לכסיסת ציפורניים, גם כאן לרוב הדבר קורה בהיסח הדעת והילד חש תסכול רב על כך שלא יכול להפסיק. הגישה הרווחת היא שמדובר בתופעה שיש לה בסיס רגשי של חרדה או דיכאון ושזו הדרך של הילד לנסות להרגיע את עצמו. הטיפול המומלץ כיום הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי, אך לתפיסתנו, טיפול זה אשר אכן יעיל כדי להפחית את התופעה – מחמיץ את הטיפול ברגש שהילד חווה בעוצמה גבוהה ושהוביל להתנהגות זו.
לפיכך, אנו ממליצים דווקא לעבוד בצורה הפוכה לכאורה : ראשית, לקיים הדרכת הורים אשר תסייע להורים להעצים את הילד מבחינה רגשית ולהוסיף לכל המערכת המשפחתית רוגע ובטחון. במקביל אנו ממליצים לעשות עבודה התנהגותית בגישה שגם היא מעצימה ושמה את הילד במרכז כמי שיביא את הפתרונות והרעיונות לטיפול בו. להלן ההנחיות להורים שרוצים לסייע לילדיהם להפסיק לתלוש. הנחיות אלו לא מחליפות את הצורך להבין ממה נובעת מצוקת הילד וזה בירור שיש לעשות עם איש מקצוע. עם זאת,  הן בהחלט יכולות לתת קווים מנחים לעבודה בבית ולעיתים יכולות לסייע בפני עצמן.
אנו מניחים שתלישת השערות נועדה להרגיע בעת מצבי לחץ. הבעיה היא שהיא גורמת לנזק כמובן.
לכן, יש כמה חלקים עקרוניים לתהליך עם הילד: 

1. החלק הרגשי והחשוב ביותר
 בחלק זה עליכם להבין מדוע תופעה זו החלה ומה הרגש שמזין אותה. האם קרה משהו יוצא דופן בחיי המשפחה או במסגרת בה הילד נמצא? בשלב זה חשוב שמטפלת מוסמכת תסייע לכם להבין מה מקור החרדה של הילד ותסייע להגביר את תחושת הביטחון שלו ושל המערכת כולה.
2.  גיוס ההבנה  והמוטיבציה של הילד כנגד התופעה
חשוב מאד מאד מאד לא לכעוס על הילד ולא לגרום לו להרגיש רע על כך בשום אופן!!! עם זאת חשוב לשוחח איתו על התופעה ולבדוק איתו האם היא מפריעה לו. אם כן – תרגיעו אותו ותגידו שתלחמו בכך יחד. אם לא – נסו לשאול אותו למה לפי דעתו זה מפריע לכם בכך. חשוב שהילד יבין שאתם לא מזלזלים בתופעה או נרתעים ממנה אלא שהוא משלם מחיר על כך ואתם רוצים לעזור לו בכך.
בשלב הזה ניתן וכדאי להתייחס לתלישת השערות כאל אויב/יצור/חיה/ מפלצת/דמות מסרט שמפריעה לו וגורמת לו לתלוש שיער. לצורך הדוגמא אשתמש במונח מפלצת אבל תנו לילדכם להפתיע אתכם עם הדימוי שלו.
לדוגמא לשאול אותו:
"אם היית צריך לצייר את מפלצת השערות שגורמת לך לתלוש לעצמך את השערות איך היא הייתה נראית?" . להתחיל לדבר על זה כישות נפרדת ולא בתור הילד עצמו. זה  מאד עוזר לילדים. כך אפשר גם לבקש ממנו להלחם בה בכל מני דרכים בלי שהוא ירגיש שכועסים עליו או נלחמים בו.
3. החלק ההתנהגותי
 בנוסף לחלק הרגשי שיטופל כאמור בנפרד, הרגל הוא הרגל וקשה מאד להפסיקו. לכן, יתכן שידרשו גם אלמנטים התנהגותיים שתוכלו לקיים בבית בעצמכם ואם יהיה צורך גם לקבל על כך הדרכה נפרדת (לא בטוח שיהיה צורך).
בחלק ההתנהגותי צריך לסייע לילד לפתח מודעות לכך שזה קורה. כלומר, לאחר ששוחחתם איתו והחלטתם שתלישת השערות היא אויב משותף, צריך לשים לב איך ומתי היא פועלת ולבחור ביחד מה עושים ברגע שהמפלצת נכנסת לפעולה.
שלב ההכנות: 
בשלב זה אנו מכינים תשתית משותפת אשר בסופו של דבר תהווה תכנית פעולה בכל פעם שיש תלישה.
* תשומת לב לתלישה: 
אנו רוצים שהילד יתחיל להבחין כשהוא תולש. לעיתים תצטרכו אתם להסב את תשומת ליבו לכך, אך גם זה יעשה באופן מעצים ובאותו דיבור על הישות שגורמת לו נזק.
לשאול אותו לדוגמא:
"הכי חשוב שנשים לב כשהמפלצת נכנסת לפעולה. איך היית רוצה שנעשה את זה?" .
תנו לו לתת רעיונות אך הכי חשוב שהוא ידע שכשזה קורה, הוא לא צריך להתבייש או להתמודד עם זה לבד אלא לפנות אליכם. 
כמו כן ניתן בשלב זה להגיד לו: "אם אני רואה שהמפלצת הגיעה ואתה לא שמת לב מה להגיד לך? איך לסמן לך?" ניתן לתת לו אפשרות כמו "האם יהיה בסדר אם אני אגיד לך שאני חושבת שיש כאן מפלצת שהתגנבה לחדר? האם תרצה שאעשה תנועה מסויימת שתזכיר לך?"
 
*מה עושים במקום התלישה:
בנוסף,  צריך לשוחח איתו ולחשוב יחד: "כשהמפלצת מגיעה והיד הולכת לראש. מה נעשה כדי שהיא תפסיק?". בשלב זה אנו רוצים להעלות כמה שיותר רעיונות לפעולות שאם עושים אותן הן מגרשות את מפלצת התלישה, כלומר – מסיחות את הדעת, ממלאות ברגש חיובי או מעסיקות את הידיים..
האם יכול לעזור לך לקבל חיבוק במקום? לשחק עם כדור? לצייר? אולי דווקא לקפוץ במקום? תנו לו לנסות להרגיש איזו פעולה תתן לו תחושה דומה. 
תחליטו על רשימה של דברים שכדאי לנסות לעשות אחרי שמגלים שהמפלצת שוב הגיעה והשתדלו שתהיה כמה שיותר ארוכה. את הרשימה ניתן גם כן לקשט ולתת לו להרגיש שהיא כמו כלי מעצים עבורו (ניתן להשתמש בדימויים לגבי הרשימה כמו שרביט קסמים/ שריון מגן/ רשימת הפלא וכו').
בנוסף, וזה קצת מזעזע אבל אחד הדברים שהכי עוזרים:
קחו צנצנת שקופה, שבה שמים את כל השערות שהמפלצת תלשה. 
אתם יכולים להסביר לו שזו תהיה צנצנת שבה נאסוף את השערות כי הן שלו, ואנחנו רוצים לשמור עליהן ולהסביר שאנחנו רוצים לראות כמה נזק המפלצת עושה כדי שיהיה לנו יותר כוח להלחם בה. אפשר להגיד שכל פעם כשמסתכלים על הצנצנת מקבלים כוח, אפשר לקשט את הצנצנת וכדומה.
לאחר שלב ההכנות כך תתייחסו לכל פעם שהמפלצת מגיעה: 
בכל פעם שמגלים שהמפלצת הגיעה (גם אם הוא בא להגיד לכם שהיא הגיעה וגם אם אתם סימנתם)- לוקחים את כל השערות שיש בסביבה ומוסיפים אותן לצנצנת. כאמור, זה אחד הדברים הכי מגעילים אבל הכי עוזרים. אנשים רואים כך את ההשפעה המצטברת וזה עוזר להם לשים לב.
ואז פונים אל אחת הפעולות ברשימת הקסם שהכנתם יחד, שהיא פעולה שתתן לו הרגשה דומה לזו של התלישה ותחשב כפעולה שמגרשת את המפלצת וכך נלחמים בה. אם יש דמויות מטפלות נוספות כגון סבא, גננת או בייביסיטר כמובן לשתף אותן גם. אם לא צריכים להבין הכל אבל כן לדעת שעליהם להסב את תשומת ליבו ולבחור פעולה מהרשימה. זה כמובן לאחר שהילד יודע שתספרו להם ורק אם הוא מסכים.
לסיכום:
1. אנחנו צריכים להגיע למצב שיש שפה משותפת עם הילד על התלישה ועל כך שהיא גורמת לו נזק.
2. לבחור לה שם/דמות שמאותו רגע מדברים עליה כעל דמות שנלחמים בה באופן משותף.
3. לנסות למצוא יחד רשימת פעולות שניתן לעשות ברגע שהיד תולשת ולהכין צנצנת. 
4. להיכנס לרוטינה שבה ברגע שמבחינים שיש תלישה – הראשון שהבחין הודיע לשני ויחד מתגייסים להלחם  בדמות הזו באמצעות צנצנת ופעולות מהרשימה.
אז קדימה, לצאת להלחם במפלצת השערות ולא לשכוח לעדכן אותנו איך זה עבד!