אכילה רגשית אצל ילדים
אכילה רגשית בקרב ילדים

בשנים האחרונות, אכילה ומשקל הנם נושאים המעסיקים ילדים מגיל צעיר מאד. הורים רבים לילדים הסובלים מאכילה רגשית ועודף משקל, מתקשים למצוא דרך טובה לסייע לילד להתמודד עם הבעיה מבלי לפגוע בדימויו העצמי ומבלי להיתפס כביקורתיים כלפיו. על מנת למצוא את שביל הזהב בעניין זה, יש בראש ובראשונה להבין טוב יותר את התופעה.

המניעים לאכילה רגשית אצל ילדים 

בהאכלה של אם את תינוקה, מתפתחת התשתית ליצירת קשר ולגיבוש האמון בבני אדם ובעולם. בגילאי הילדוּת, האוכל מוצג לילדים כפרס (“אם תתקלח תקבל שוקולד”), כמקור לפיצוי (“נפלת? קח במבה”), נחמה או “סתימת פיות” (“קח סוכריה ותפסיק לבכות”), וגם כחלק בלתי נפרד מביטוי של שמחה בימי הולדת, בטיולים ובחגים. תקשורת ההמונים גם היא תורמת את חלקה בכך שמזון מוצג בפרסומות כמשמח, כלומר כעונה על צרכים רגשיים ולא פיסיים.

האוכל נתפס מגיל צעיר כמקור נוח לנחמה ולשיפור מצב הרוח. לפיכך כל חסך רגשי, תסכול או פגיעה יכולים לעורר את הדחף לפנות למזון. ככל שהילד מתקשה לווסת את רגשותיו ולהיעזר בהוריו להרגעה-כך תתחזק הפנייה למזון כמענה לצרכים הרגשיים הבלתי מסופקים. 

השפעת היחסים במשפחה 

ילדים קולטים מסרים רבים גם כשאינם נאמרים: האם ההאכלה נחווית כנטל על האם? באיזו תחושה האוכל מוגש לשולחן? האם לגיטימי לא לסיים מהצלחת? האם מלגלגים על מי שמבקש תוספת? האם כועסים על מי שלוקח את חתיכת העוגה האחרונה?

חשוב גם להתבונן על המוטיבציה שההורים מציגים סביב האכילה. (“תאכל כדי שתהיה שבע? חזק? כדי שלא יבוא שוטר? כי כולם אוכלים? כי זה טעים? כי טרחתי והכנתי? כדי שתהיה שמח?”). האם ישנה התייחסות למשקל סביב האכילה? (“אל תאכל כי זה משמין”). 

היחס לאוכל נלמד גם דרך התבוננות על דפוסי האכילה של ההורים עצמם. כאשר הורה בעצמו פונה לאוכל ממקום רגשי הילד ילמד זאת, וכאשר הורה אינו משקיע באכילה של עצמו, אוכל בחטף ובאופן ולא מסודר, הוא מעביר מסר שהוא אינו ראוי להשקעה ולסיפוק צרכים וזה מה שהילד ילמד ממנו. 

my_photography_210

אלו חסרים האוכל עשוי למלא?

על פי פסיכולוגית העצמי, פנייה למזון כאל ספק צרכים רגשיים, נובעת מקושי של הורים ללמד את ילדם שצרכיו, רצונותיו והאינטרסים שלו הם חשובים ולגיטימיים. פעמים רבות נוצר מצב הפוך בו הילד לומד מגיל צעיר שתפקידו הוא לספק את צרכי ההורים ולבטל את רצונותיו. כמובן שכל ילד צריך ללמוד במידה מסוימת להתגמש, להתאפק, לעזור בבית וכו’, אבל הפגיעה מתרחשת במצבים בהם החוויה העיקרית של הילד היא שרצונותיו הם תמיד פחות חשובים מרצונות הוריו.

הטיפול באכילה רגשית בקרב ילדים

טיפול בילד הסובל מאכילה רגשית הנו בראש ובראשונה טיפול רגשי שחייב לכלול עבודה צמודה ומעמיקה עם הוריו. הטיפול צפוי לכלול עבודה על חשיפת צרכיו הרגשיים של הילד בפני עצמו ובפני הוריו, למידה משותפת של השענות על דמויות אנושיות, חיזוק דימויו העצמי בחברה, מציאת מקורות אחרים לוויסות רגשות וסיפוק צרכים ועבודה עם ההורים על הקשרים במשפחה. העבודה עם ההורים תסייע להם למלא את הצרכים הרגשיים של ילדם באופן טוב יותר כך שיזדקק פחות ופחות למזון. כל זה נשמע קשה ומורכב אך זו עבודה שעל פי רוב מעבירה את המשפחה כולה תהליך משמעותי של התקרבות, תמיכה הדדית, ועבודה למען מטרה משותפת שבמהלכה ההורים חשים בהתפתחות אישית יוצאת דופן וביכולת טובה יותר לחיות את עולמם הפנימי והמשפחתי בשלום.

פורסם לראשונה בתאריך 7.2.2013 בעיתון “שלום טורונטו”.