רוצים לדעת איך נכון להסביר לילד שלכם שהוא בסגר בגלל מגיפה? ובכן, בלי המילים "סגר" או "מגיפה"…

אנחנו נמצאים בתקופה שלא היה דומה לה בתקופת הילדות או ההורות שלנו, ומוצאים את עצמנו נדרשים לאלתר מציאות ולהסביר אותה לילדינו, כאשר אנו עצמנו לא מבינים אותה עד הסוף ולא יודעים לאן היא תוביל.

הורים רבים מצויים בימים אלה במתח גדול ובדאגה עמוקה, המשפיעים  בין היתר, על יכולתם להכיל את הצרכים של ילדיהם. אם אתם חלק מאותם "הורים רבים" אנא, אל לכם להרגיש אשמה. להיפך. יש משהו מאד הגיוני וטבעי בכך שילדינו חשופים באופן אותנטי גם לבלבול ולחשש שלנו כבני אדם. עם זאת, טבעי גם שאנו כהורים, רוצים להיות מסוגלים לבחור מתי וכמה ברצוננו לחשוף את ילדינו לכאב ולבלבול שלנו.

מטרת המאמר הזה היא לעזור לכם, ההורים לחשוב על המילים שאתם בוחרים להשתמש בהן ביניכם לבין עצמכם ובשיח עם ילדיכם, בחושביכם ובדבריכם על התקופה המורכבת הזו. למילים בהן אתם בוחרים להשתמש, יש השפעה עצומה על העולם הרגשי של הילדים שלכם ועל האופן שבו הם יבינו, יפנימו ויזכרו את התקופה הזו בהמשך חייהם.

מעבר לכך, יש לנו ההורים הזדמנות מיוחדת לרתום את הדיבור על משבר הקורונה ליצירת עולם פנימי בריא ועשיר אצל ילדינו.

אז איך מסבירים על הקורונה עצמה

התוכן שחשוב שיעבור אל ילדיכם בראש ובראשונה, הוא שקיימת כעת בעולם וגם בארץ הצטננות/שפעת (רצוי להשתמש במילה שהילד מכיר בהתאם לגילו), שנדבקים ממנה מאד מאד בקלות ועל מנת למנוע את ההדבקות – מתרחשים כל מני שינויים (אפרט בהמשך כיצד מומלץ לדבר על השינויים).

חשוב להדגיש בפני הילד שהמחלה אינה מסכנת אותו ואת הוריו, אך להסביר ש"הרופאים לא רוצים שכולם יהיו חולים בבת אחת כי אז הם לא יוכלו להספיק לפגוש את כולם ולעזור להם", ולכן – נשארים בתקופה הקרובה בבית על מנת שלא כולם יהיו חולים יחד.

אני ממליצה שלא להכנס להסברים על כך שסבא וסבתא בסיכון. כיוון שגם כך יש המנעות גורפת מלפגוש בני משפחה וחברים, אין צורך להעסיק את הילד בחוסן של בני משפחה כאלה ואחרים כדי לא לעורר חרדות מיותרות.

העיסוק הרב בקורונה עצמה, במאפיינים שלה, בלצייר אותה וכו' – פחות כדאי ופחות מומלץ לילדים, אלא אם השאלות מגיעות מהם. הסיבה היא, שהדבר נותן נפח תודעתי עצום וקונקרטי לוירוסים בעולמו הפנימי של הילד. כשילדים צובעים איורים מוגדלים וירוס הקורונה, הם עשויים לתפוס אותה כישות גדולה, כעין מפלצת. מאד קשה לילד לתפוס שהוירוס הוא בלתי נראה.

במפגש אונליין של ילדים ופסיכולוגים שנערך בתקופה זו שאלה ילדה חמודה את הפסיכולוגים: "האם הקורונה גדולה או קטנה". זו שאלה שמשקפת משהו מהחשש שלי לגבי העיסוק האינטנסיבי בוירוס עצמו. בנוסף לכך, לאחר שהוירוס נתפס ככל כך גדול ומוחשי, מפגש עם וירוס אחר בהמשך החיים, עשוי לעורר אימה רבה ולהיחוות כאירוע מאד דרמטי עבור הילד.

ביטויים שכדאי להמנע מהם: מחלה, מגיפה, משבר, אִיום, מכונות הנשמה.

ביטויים שמומלץ להשתמש בהם: צינון, שפעת, וירוס, הדבקה מהירה, רופאים עמוסים.

 

קורונה הביתה פיפי ולישון!

טקטיקה שמבוגרים רבים נוקטים בה (כולל מושל מדינת ניו יורק אגב), היא האנשה של הקורונה לא רק באופן ויזואלי, אלא גם מבחינת תכונות: "הקורונה הרעה", "נילחם בקורונה" וכו'.
הדיבור על הקורונה כעל אוייב זדוני תורם לתפיסה מפוצלת של העולם לטוב ורע, ולתפיסה של הישויות בו כטובות או רעות.
האמת כפי שכולנו יודעים, היא יותר מורכבת. אנו יכולים כבוגרים להבין שאדם יכול לעשות פעולה שהיא פוגענית מאד ובלתי מוסרית מנקודת מבט של האדם הנפגע, אך מנקודת מבטו של הפוגע – הפעולה נעשתה כדי לעשות טוב לפי רעיון או אידיאל מסויים.

מוטב שילדינו יבינו מוקדם ככל שניתן, שטוב ורע הם עניינים מצביים ויחסיים ולא מאפיינים קבועים. העיסוק בקורונה הוא הזדמנות מצויינת לחזק את ההבנה הזו, שהרי הוירוס לא רוצה שיהיה לנו לא נעים, אך אנו חווים קשיים רבים אל מולו.

מבחינת בחירת המילים, כדאי לבחור בביטויים אקטיביים ולא פאסיביים לגבינו.

ביטויים שכדאי להמנע מהם: כל מה שמתייחס לקורונה כאל ישות שלילית שיש להלחם בה … לדוגמא: הקורונה רוצה להדביק אותנו / מנסה שנהיה חולים / עושה לנו לא נעים / אנחנו נלחמים בקורונה.

ביטויים שמומלץ להשתמש בהם: כל מה שמתייחס אלינו כפועלים ובוחרים בתוך הסיטואציה. לדוגמא: אנחנו לא רוצים להידבק, אנחנו שומרים על עצמנו גם אם זה לעיתים לא נעים לנו / אנחנו משתדלים שכמה שפחות אנשים ידבקו.

 

איך מסבירים על המגבלות החדשות ועל השינוי בשגרה?

זו נקודה מאד מאד קריטית בעיני. משבר הקורונה יעלם בסופו של דבר, ואנחנו נחזור לשגרה שלנו. ילדנו לעומת זאת, ישארו עם מידע מופנם חדש על העולם ובעיקר על ההתנהגות האנושית והחברתית.
בעיני, המטרה המרכזית שלנו בתקופה זו היא לתווך לילדים את כל המגבלות והאיסורים באופן שיסייע להם לתפוס את החברה האנושית כמרקם שיש בו ערבות הדדית.
לאור כך, אני ממליצה לדבר על העובדה שאנו לא יוצאים מהבית כעל החלטה משותפת של מדינות /אנשים לשמור זה על זה בריאים ככל שניתן.  נסו להפגיש את הילדים עם הרעיון שדווקא המרחק הזה שנוצר, הוא ביטוי לערבות הדדית ואמון במטרה להגן על מי שגופו חלש יותר.
באופן כללי כדאי לדבר על המצב מתוך נקודת המבט הבוחרת שלנו ולא מתוך נקודת המבט הפאסיבית/מצייתת. נסו לדבר על ההישארות בבית כעל פעולה שאתם עושים ולא כעל פעולה שאתם לא עושים. לדוגמא: "אנחנו נשארים בתקופה הזו בבית" ולא: "אסור לנו לצאת".

ביטויים שכדאי להמנע מהם: סגר, אסור ללכת לגינה, חייבים להשאר בבית, צריך לרחוץ ידיים, מפסיקים ללכת לגן / בית הספר.

ביטויים שמומלץ להשתמש בהם:  אנחנו מבלים יותר בבית, אנחנו משתדלים להמעיט ביציאות, כדאי לרחוץ ידיים, יש חופשה זמנית מהגן / בית הספר.

אנו מאחלים לכם וליקיריכם בריאות פיסית ונפשית.

במידה ותרצו להמשיך ולחשוב יחד – יש בצוות הפסיכולוגים והמטפלים שלנו מטפלים המנוסים מאד בטיפול בילדים ובהדרכת הורים, והם זמינים לכם בוידאו גם כעת כדי לסייע לכם לצלוח את התקופה הזו על הצד הטוב ביותר.